וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה:(כד,יח)
מדוע שהה משה על הר סיני דווקא 40 יום? האם לא ניתן היה לקבל את כל התורה בפחות זמן או שמא יש לומר שהיה צורך ביותר זמן?
ספורנו קושר בין ארבעים הימים בהם שהה משה על ההר לארבעים הימים הראשונים של יצירת הולד במעי אימו וז"ל: ויהי משה בהר-"בכל פעם שעלה שם מכאן ואילך שהם ארבעים יום וארבעים לילה כימי יצירת הולד לקנות תחתיה שם הוויה נכבדת" (ספורנו,שם)
ודבריו של הספורנו מבוססים על המשנה בנידה: "המפלת ליום ארבעים , אינה חוששת לולד . ליום ארבעים ואחד , תשב לזכר ולנקבה ולנדה" (חולין,פרק ג משנה ז) ומפרש ר' עובדיה מברטנורא: אינה חוששת לולד . שלא נגמרה יצירתו עד שיכלו כל ארבעים יום.
משה רבנו נולד מחדש בהר סיני.כתינוק במעי אימו המקבל מזונותיו מאימו הוא אינו זקוק לאוכל ומים שכן הוא יונק את חיותו היישר מהקב"ה וכאשר הוא יורד בחזרה קורן עור פניו לאות שהוא כברייה חדשה לגמרי.המשנה בחולין מלמדת אותנו שלאחר שעברו 40 יום נחשב העובר שבמעי אימו לבר חיים שכן הושלמה היווצרותו כבן אנוש.משה עובר תהליך דומה על הר סיני והופך כאמור לאדם אחר.אמנם הוא אינו נזקק לתשעה ירחים כדי ל"היוולד" שוב אך מעניין לשים לב כי אם נספור תשעה חודשים מ-ו בסיוון( או ז' בסיוון לפי הדעה השניה) , היום בו עלה משה אל ההר , נגיע היישר אל ז' באדר, יום הולדתו הפיזי של משה רבנו!
הבחירה במספר 40 היא אם כן אינה מקרית ואנו מכירים אותה גם בהקשר של המסע של ב"י במשך 40 שנה במדבר וגם שם יש לראות בשנות המדבר מעין שהייה של היוולדות מחדש של עם שלם שמאס בארץ חמדה בעצת המרגלים ורק לאחר 40 שנה זכה להיכנס בשעריה.